אם יצא לך פעם לשבת בפרזנטציה ולחשוב “וואו, יש לי כביסה לקפל ואני לא שם”, אתה לא לבד. ועדיין, מדי יום אנשים מצליחים להפוך גם נושאים הכי סטנדרטיים להרצאות שכיף להיות בהן. לא בגלל פירוטכניקה, אלא כי הם מבינים משהו פשוט: פרזנטציה טובה היא חוויה אנושית, לא מסמך שקם על רגליים.
במאמר הזה נבנה שיטה מעשית להפוך כל פרזנטציה למשהו שאנשים זוכרים. בלי טריקים זולים, בלי להיות שחקן, ובלי להעמיד פנים שאתה נהנה מגרפים. כן, אפילו אם מדובר בסטטוס פרויקט, סקירת רבעון, או הצעת מחיר. למדו איך לדבר מול קהל אצל שרון גדרון
למה אנשים זוכרים פרזנטציה? 4 סיבות מפתיעות
רוב האנשים חושבים שיזכרו אותך אם “העברת הרבה ידע”. בפועל, אנשים זוכרים פרזנטציה בגלל:
– רגש: משהו הצחיק, ריגש, או הפתיע אותם
– בהירות: היה פשוט להבין מה אתה רוצה ומה זה אומר עבורם
– רלוונטיות: הרגיש שזה קשור אליהם, לא אליך
– קצב: היה זרם. לא נמרח. לא דחוס. פשוט זז נכון
כל אחד מהסעיפים האלה הוא משהו שאפשר לבנות מראש.
הטריק הלא-טריק: להתחיל כמו בני אדם (לא כמו דוח אקסל)
פתיחה סטנדרטית: “היום אני אדבר איתכם על…”
פתיחה שמדליקה אנשים: “שאלה קצרה לפני שמתחילים…”
3 פתיחות שעובדות כמעט תמיד:
– “מי פה נתקל ב… בשבוע האחרון?”
– “אני רוצה להראות לכם משהו שלוקח 30 שניות להבין ומחסל שעות עבודה.”
– “בואו נעשה ניסוי קטן: מה אתם חושבים שיקרה אם…?”
המטרה היא לא להיות קומיקאי. המטרה היא לגרום לקהל להרגיש שהוא חלק מהסיפור, לא צופה פסיבי.
מבנה מנצח בשיטת 1-3-1 (הכי קל לזכור, הכי קל להעביר)
1) התחלה: למה זה חשוב עכשיו
משפט אחד שמחבר את הנושא למציאות של הקהל.
2) גוף: 3 נקודות מרכזיות
שלוש, לא יותר. אם יש יותר, מקבצים או חותכים. כן, גם אם הכל “קריטי”.
3) סגירה: משפט סיכום וקריאה לפעולה
מה רוצים שיקרה אחרי הפרזנטציה? החלטה? אישור? שינוי התנהגות? תיאום ציפיות?
דוגמה קצרה:
– למה חשוב: “כדי שנפסיק לשרוף זמן על תיאומים.”
– 3 נקודות: “מה משתנה, איך זה עובד, מה צריך מכם.”
– סגירה: “בסוף היום, כל אחד מסמן X ואנחנו רצים.”
איך להפוך שקפים משעממים לכלי שמשרת אותך
שקף טוב הוא לא שיעור. הוא תמרור.
כללים פשוטים שעושים הבדל גדול:
– שקף = רעיון אחד
– שורה אחת גדולה עדיפה על 7 שורות קטנות
– מספרים? תן להם כותרת שמסבירה מה הם אומרים
– אם חייבים טבלה: תדגיש רק את מה שחשוב, השאר רקע
עוד כלל זהב: אם אפשר להבין את השקף לבד בלי שאתה מדבר – כנראה שהוא מסמך, לא שקף. וזה בסדר, רק לא באותו רגע.
קצב: איך לא לאבד את הקהל באמצע (גם אם אתה גאון)
הקהל לא “נופל” כי הוא לא חכם. הוא נופל כי הקצב לא מתחשב במוח אנושי.
תוסיף “שלטי דרך” לאורך הדיבור:
– “עד כאן הרקע, עכשיו הפתרון.”
– “יש שתי אפשרויות, אני אראה את שתיהן.”
– “עוד דקה אנחנו מסיימים ואז שאלות.”
ותעשה ריסט קטן כל 5–7 דקות:
– שאלה קצרה
– דוגמה קצרה
– סיכום משפט אחד
אנשים אוהבים להרגיש שהם יודעים איפה הם נמצאים.
איך להכניס הומור בלי להתאמץ (ועם אפס סיכון)
הומור טוב בפרזנטציה הוא בדרך כלל לא בדיחה, אלא תצפית.
סוגי הומור שעובדים נהדר:
– הגזמה עדינה: “נשלח עוד מייל, וזה כנראה יפתור הכל…”
– אמת קטנה שכולם מכירים: “כולנו אוהבים ‘רק שאלה קטנה’ שנמשכת 40 דקות.”
– הומור עצמי קל: “אני מבטיח לא להקריא לכם את השקף. גם לי זה קשה.”
הכלל: ההומור תמיד על הסיטואציה או על עצמך, לא על אנשים אחרים.
מענה לשאלות: איך להפוך את זה מרגע מלחיץ לרגע של סמכות רגועה
מודל 4 צעדים:
– תודה: “שאלה מצוינת”
– חידוד: “אתה שואל לגבי… נכון?”
– תשובה קצרה: משפט-שניים
– גשר: “ועכשיו נחזור לנקודה הבאה…”
אם השאלה ארוכה או מפותלת:
– “אני אענה על החלק הראשון, ואת השני ניקח בסוף כדי לשמור על הזמן.”
זה משדר שליטה וגם כבוד.
שאלות ותשובות קצרות
שאלה: מה עושים אם אין לי זמן להכין?
תשובה: מכינים רק 3 נקודות עיקריות ומשפט פתיחה/סגירה. זה נותן 80% מהאימפקט ב-20% מאמץ.
שאלה: איך יודעים אם השקפים עמוסים מדי?
תשובה: אם אתה חייב לקרוא אותם כדי לא לשכוח – הם עמוסים. השקף הוא תזכורת, לא דף ציטוטים.
שאלה: חייבים לסיים עם “תודה”?
תשובה: לא חייבים, אבל נחמד. עדיף לסיים במשפט מסכם חזק ואז “תודה, שאלות?”
שאלה: איך לגרום לאנשים לפעול אחרי הפרזנטציה?
תשובה: להיות ספציפיים: מי עושה מה, עד מתי, ומה הקריטריון להצלחה.
שאלה: מה לעשות אם מישהו מפריע או מתפרץ?
תשובה: להישאר נעים, להכיר בתרומה, ולהחזיר למסלול: “אני שומע, בוא נרשום את זה לשאלות כדי שלא נפספס את הרצף.”
סיכום: פרזנטציה זכירה היא לא מופע – זו בהירות עם לב
כשיש מבנה פשוט, קצב נכון, שקפים שמשרתים רעיון, ופתיחה שמכניסה את הקהל פנימה – גם נושא “רגיל” הופך לחוויה. אנשים לא צריכים שתהיה דרמטי. הם צריכים שתהיה ברור, אנושי, וכזה שכיף להקשיב לו. צרו קשר עם שרון גדרון