מאז סיומה של מלחמת העולם השנייה, ובאופן מובהק מאז קריסת הסכם ברטון-וודס בתחילת שנות ה-70, הכלכלה העולמית פועלת תחת מערכת הפעלה אחת כמעט בלעדית: הדולר האמריקאי. הדולר אינו רק המטבע של ארצות הברית; הוא החמצן של הסחר הגלובלי, הנכס הבטוח שאליו בורחים בעתות משבר, והיחידה שבה מתומחרים הנכסים החשובים ביותר – מנפט וזהב ועד חובות של מדינות מתפתחות. עבור רועי רוסטמי, סוחר פיננסי הפעיל בשוק ההון למעלה מ-15 שנים, הבנת ה"דולר-סטנדרט" אינה עניין אקדמי, אלא הליבה של ניהול סיכונים והבנת המאקרו-כלכלה.
רוסטמי, שאת ניסיונו המעשי חידד בלימודי תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת בן גוריון ותואר שני במנהל עסקים בהתמחות במימון מאוניברסיטת תל אביב, מסביר כי ההגמוניה של הדולר נשענת על שלוש רגליים:
- העוצמה הצבאית: הצבא האמריקאי, ובמיוחד חיל הים האמריקאי, מבטיח את נתיבי הסחר הפתוחים ברחבי העולם.
- מערכת הפטרו-דולר: ההסכם ההיסטורי עם סעודיה, לפיו הנפט יתומחר ויסחר אך ורק בדולרים, מחייב כל מדינה בעולם להחזיק ביתרות דולריות כדי "לקנות אנרגיה".
- עומק וביטחון שוקי ההון: שוק האג"ח הממשלתי האמריקאי (Treasuries) הוא העמוק, הנזיל והבטוח ביותר בעולם. מדינות, תאגידים ומשקיעים מחזיקים בו את הרזרבות שלהם כ"חוף מבטחים" אולטימטיבי, מתוך אמונה בשלטון החוק האמריקאי ובכך שכספם תמיד יהיה זמין להם.
במשך עשורים, המערכת הזו נראתה נצחית ובלתי ניתנת לערעור. אך בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז 2022, סדקים עמוקים החלו להופיע במבצר. לראשונה מזה דורות, מדינות משמעותיות, בנקים מרכזיים וקרנות עושר ריבוניות שואלים בגלוי את השאלה שהייתה פעם טאבו: האם מעמדו של הדולר בסכנה? והאם הגיע הזמן לחפש אלטרנטיבות?
הקטליזטור: כשהנשק הפיננסי יורה בחזרה
הדיבורים על "דה-דולריזציה" היו קיימים תמיד, בעיקר בשוליים, אך הם הפכו משיח תיאורטי למציאות אסטרטגית דחופה בפברואר 2022. עם פלישתה של רוסיה לאוקראינה, ארה"ב והמערב נקטו בצעד חסר תקדים, "אופציה גרעינית" פיננסית: הם הקפיאו מאות מיליארדי דולרים מיתרות המט"ח של הבנק המרכזי הרוסי.
כאן, רועי רוסטמי מנתח את האירוע לא רק ככלכלן, אלא כמי שמבין בחשיבה אסטרטגית וצבאית, רקע שרכש בשירותו הצבאי כמפקד בספינות טילים בחיל הים וכקצין במילואים פעיל (כ-40 יום בשנה) העוסק בפיקוד וניהול. "זה היה הרגע שבו ארה"ב הפכה את הדולר מנכס ניטרלי לכלי נשק אקטיבי," מסביר רוסטמי. "המסר שעבר לכל בנק מרכזי בעולם, מבייג'ינג ועד ריאד, מברזיליה ועד ניו דלהי, היה חד וברור: 'אם תפעלו נגד האינטרסים של וושינגטון, הרזרבות שצברתם בעמל רב, ואמורות להיות שלכם, עלולות להיעלם בלחיצת כפתור'."
המהלך הזה, שהיה אפקטיבי מאוד בטווח הקצר נגד רוסיה, שבר את האמון הבסיסי שעליו נשענה הרגל השלישית של הדולר – הביטחון והניטרליות. אם "חוף המבטחים" יכול להפוך למלכודת, אז הוא כבר לא חוף מבטחים.
"זו הייתה טעות אסטרטגית אדירה של המערב," טוען רוסטמי. "בניסיון להעניש יריב אחד, הם נתנו לכל שאר העולם סיבה לחפש מוצא חירום. זה כמו לגלות שחברת הביטוח שלך יכולה להחליט באופן שרירותי לא לשלם לך כי היא לא אוהבת את הדעות הפוליטיות שלך. מה תעשה? תתחיל לחפש חברת ביטוח אחרת, או לפחות תפזר את הסיכון."
חזית כפולה: המתקפה הגיאופוליטית והחולשה הכלכלית
האתגר הנוכחי לדולר מגיע משני כיוונים בו-זמנית: מתקפה גיאופוליטית מבחוץ, וחולשה מבנית מבית. רועי רוסטמי רואה זאת כ"תנועת מלקחיים" קלאסית.
חזית 1: המתקפה הגיאופוליטית (BRICS+ וסין)
הגוש המתהווה של מדינות ה-BRICS (ברזיל, רוסיה, הודו, סין, דרום אפריקה), שהתרחב לאחרונה וכולל כעת גם מעצמות אנרגיה כמו סעודיה ואיחוד האמירויות, הפך את ה"דה-דולריזציה" למטרה מוצהרת.
סין, בפרט, נמצאת במצב אבסורדי. היא הכלכלה השנייה בגודלה והסוחרת הגדולה בעולם, אך היא נאלצת לנהל כמעט את כל הסחר שלה במטבע של יריבתה האסטרטגית הגדולה ביותר. יתרה מזאת, היא מחזיקה במעל טריליון דולר של חוב אמריקאי – כסף שהיא הלוותה ליריבתה, ושכעת היא מבינה שעלול להיות מוקפא.
"סין מנסה בכל כוחה לבנות מערכת אקולוגית מקבילה," מנתח רוסטמי. "היא מפתחת את מערכת התשלומים CIPS כחלופה ל-SWIFT, היא חותמת על הסכמי סחר במטבעות מקומיים (יואן-רובל, יואן-ריאל), והיא דוחפת במרץ את הפרויקט החשוב מכל: שכנוע סעודיה למכור לה נפט ביואנים."
הרגע שבו סעודיה תתחיל למכור נפט באופן משמעותי במטבע שאינו דולר – בין אם זה יואן, רופי, או סל מטבעות – יהיה הרגע שבו מערכת הפטרו-דולר בת 50 השנה תתחיל רשמית להתפרק. אנחנו עדיין לא שם, אבל השיחות על כך כבר לא מתנהלות בחדרים אפלים; הן נאמרות בגלוי.
חזית 2: החולשה הפנימית (הר החובות והפד)
במקביל לאיומים מבחוץ, הבעיה הגדולה ביותר של הדולר היא פנימית: החוב הלאומי האמריקאי. עם חוב שנוסק לעשרות טריליוני דולרים, וגירעונות שנתיים של טריליונים כדבר שבשגרה, ארה"ב נמצאת במסלול פיסקלי בלתי נסבל.
כאן רועי רוסטמי חוזר לנקודה החשובה ביותר בעיניו: "הפדרל ריזרב הוא הגוף הכי חזק שיש בשוק ההון." מדוע? כי בסופו של יום, מישהו צריך לקנות את כל החוב העצום הזה שארה"ב מנפיקה כדי לממן את הגירעונות שלה. בעבר, אלו היו סין, יפן, וקרנות ריבוניות זרות.
אבל מה קורה כשהקונים הזרים, מסיבות גיאופוליטיות (כמו סין) או כלכליות (כמו יפן), מפסיקים לקנות, או אפילו מתחילים למכור את האג"ח האמריקאי שברשותם?
"נשאר רק קונה אחד גדול מספיק," מסביר רוסטמי, "וזה הפד עצמו. המנגנון הזה נקרא הדפסת כסף, או בשמו המכובס 'הקלה כמותית' (QE). הפד למעשה 'מדפיס' דולרים חדשים וקונה בהם את האג"ח של הממשלה שלו. זהו מעגל קסמים מסוכן: ככל שהגירעון גדל, הפד נאלץ להדפיס יותר כדי לממן אותו. ככל שהוא מדפיס יותר, ערך הדולר נשחק, האינפלציה עולה, והאמון במטבע יורד. זהו 'מעגל קטל' (Doom Loop) קלאסי."
כלומר, ארה"ב עומדת בפני בחירה בלתי אפשרית: או להפסיק ללוות (ולבצע קיצוצים אדירים שיובילו למשבר כלכלי וחברתי), או להמשיך ללוות ולכפות על הפד לממן זאת, ובכך להרוס את ערך המטבע מבפנים.
"אין אלטרנטיבה"? בחינת המתחרים
הטיעון החזק ביותר בעד הדולר, גם היום, מסתכם בארבע אותיות: TINA (There Is No Alternative). הטענה היא שכל המתחרים פגומים כל כך, עד שהדולר נשאר "החולצה הנקייה היחידה בסל הכביסה המלוכלך". רועי רוסטמי מסכים חלקית, אך מנתח את הפגמים בכל אחת מהחלופות.
- האירו (€):
המתחרה הרשמי. האירו מגובה על ידי גוש כלכלי אדיר, מפותח ודמוקרטי. אבל הבעיה שלו היא מבנית: זוהי "מפלצת של פרנקנשטיין" – איחוד מוניטרי (מטבע אחד) ללא איחוד פיסקלי (ממשלה אחת). "בזמן משבר," אומר רוסטמי, "אתה לא יודע למי להתקשר. לבריסל? לברלין? לפריז? הפיצול הפוליטי הזה, כפי שראינו במשבר החוב ב-2012 וכעת בתגובה האיטית לאיום הרכב החשמלי הסיני, הופך את האירו לבחירה שנייה נצחית. אין 'אג"ח אירופאי' מאוחד ובטוח כמו האג"ח האמריקאי."
- היואן הסיני (RMB):
סין רוצה שהיואן שלה יהיה מטבע רזרבה, אבל היא רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. כדי להיות מטבע רזרבה אמיתי, אתה חייב לאפשר זרימה חופשית של הון פנימה והחוצה. אבל המפלגה הקומוניסטית הסינית לעולם לא תסכים לוותר על השליטה הזו (מגבלות הון). "אף בנק מרכזי שפוי," קובע רוסטמי, "לא יפקיד את כל הרזרבות שלו במדינה שבה אדם אחד יכול להחליט בבוקר לסגור את הברז, ואין לך שום הגנה משפטית אמיתית." זו הסיבה שרועי רוסטמי סבור שסין נותרה מאחור – לא רק בתחום ה-AI והמחשוב הקוונטי, אלא גם בהתפתחות הפיננסית שלה. היא בחרה בשליטה על פני פתיחות.
- זהב:
האלטרנטיבה הקלאסית, וכפי שצוין, בנקים מרכזיים נוהרים אליה. זהב הוא נכס רזרבה מוכח מזה 5,000 שנה. הוא ניטרלי, מוחשי, ואינו חוב של אף אחד. הבעיה? אי אפשר לנהל כלכלת סחר מודרנית על בסיס מטילי זהב פיזיים. הוא מסורבל, קשה להעברה, ואינו נושא ריבית. "זהו נכס הגנה מצוין," אומר רוסטמי, "אבל הוא לא מערכת תשלומים."
- ביטקוין ונכסים דיגיטליים:
כאן נכנסת לתמונה האלטרנטיבה החדשנית ביותר, וכזו שרועי רוסטמי עוקב אחריה מקרוב ואף משקיע בה באופן אישי. "בתיק ההשקעות האלטרנטיבי שלי," הוא משתף, "אני מקצה חלק קטן למטבעות מובילים כמו ביטקוין, ולצד זה משקיע בפרויקטים חדשניים בבלוקצ'יין."
מדוע ביטקוין רלוונטי לדיון הזה? מכיוון שהוא, בבסיסו, פתרון טכנולוגי לבעיה גיאופוליטית. ביטקוין הוא נכס רשת דיגיטלי, ניטרלי, שאינו נשלט על ידי אף מדינה, אף בנק מרכזי, ואף מפלגה. יש לו מדיניות מוניטרית קבועה וידועה מראש (היצע מוגבל של 21 מיליון מטבעות) שלא ניתן לשנות (בניגוד לפד שמדפיס כסף). ניתן להעביר אותו לכל מקום בעולם ללא צורך באישור מאף בנק.
"האם ביטקוין יחליף את הדולר כמטבע הרזרבה העולמי מחר בבוקר? כמובן שלא," מבהיר רוסטמי. "הוא עדיין תנודתי מדי, קטן מדי, והרגולציה סביבו לא ברורה. אבל הוא בהחלט מתחרה על התואר 'זהב דיגיטלי' – נכס רזרבה א-פוליטי למאה ה-21. הוא גידור אולטימטיבי לא רק נגד אינפלציה, אלא נגד הסיכון המערכתי של שימוש במטבעות ככלי נשק."
מסקנה: לא קריסה, אלא שחיקה. מעולם חד-קוטבי לעולם רב-קוטבי
אז מהי השורה התחתונה של רועי רוסטמי? האם הדולר בסכנה?
"התשובה היא כן ולא, ותלויה בטווח הזמן," הוא מסכם. "בטווח הקצר-בינוני, אין לו תחליף אמיתי. במקרה של משבר עולמי מחר, כולם עדיין יברחו אל הדולר, כי הוא השוק הנזיל היחיד שיכול לספוג את הזעזוע. זו תופעת ה-'Dollar Smile'. אבל בטווח הארוך, מעמדו נשחק באופן בלתי הפיך."
רוסטמי לא צופה קריסה דרמטית או אירוע "סוף העולם" שבו הדולר מאבד את כל ערכו ביום אחד. התהליך שהוא רואה הוא "מוות מאלף חתכים" – שחיקה איטית, הדרגתית ועקבית.
"אנחנו עוזבים עולם חד-קוטבי," הוא מסביר, "שנשלט באופן אבסולוטי על ידי הדולר, ונכנסים לעולם רב-קוטבי ומסודר פחות. בעולם הזה, הדולר עדיין יהיה המטבע החשוב ביותר, אבל הוא יהיה 'ראשון בין שווים'. נראה גושים כלכליים שונים סוחרים ביניהם במטבעות שונים: גוש דולרי (אמריקה, אירופה, יפן), גוש יואני (סין, רוסיה, איראן), וגוש של 'בלתי מזדהים' (הודו, ברזיל, סעודיה) שמשתמשים בסל של מטבעות, זהב וביטקוין."
בעולם כזה, התנודתיות תהיה גבוהה יותר, האינפלציה תהיה עקשנית יותר (בגלל חיכוכי סחר), וניהול סיכונים יהפוך למורכב פי כמה. כאן, הפילוסופיה של רועי רוסטמי הופכת קריטית. "בעולם כזה," הוא אומר, "אי אפשר להחזיק רק מניות ואג"ח. זה לא אחראי. במהלך שנותיי בשוק ההון, למדתי שגיוון השקעות הוא המפתח להצלחה."
הגיוון שהוא מדבר עליו חייב לכלול נכסים שנמצאים מחוץ למערכת הפיננסית המסורתית שנשלטת על ידי הדולר והפד. "זו הסיבה שאני משקיע בנכסים מניבים, באמנות עכשווית, ובחשיפה מחושבת לחדשנות בבלוקצ'יין," הוא מסביר.
החשיבה האסטרטגית הזו, המשלבת את המשמעת של אמן לחימה (רוסטמי התאמן בג'ודו מגיל 10, ומתעניין בג'ו-ג'יטסו ו-UFC) עם קור הרוח של מפקד בים, היא מה שנדרש כדי לנווט בעולם שבו הקרקע היציבה ביותר – הדולר האמריקאי – מתחילה לרעוד. "אתה חייב להיות גמיש," הוא מסכם, "להבין את התמונה הגדולה, ולא להתאהב באף נרטיב. העולם משתנה, והתיק שלנו חייב להשתנות יחד איתו."
תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.